דפי הנצחה

קלאודיו
פרידקס

נולד
4.9.1961

כ"ג
אלול תשכ"א

עלה
ארצה בשנת 1978

נפל
בעת מילוי תפקידו

28.3.1980    כ"ח ניסן תש"מ

בן
מרים וחוליו, נולד ביום ט"ז באדר תשכ"א (4.3.1961) בבואנוס-איירס. בביתו
קיבל חינוך ציוני. הוא למד בבית-הספר היסודי "ביאליק"
וב"אורט" בבואנוס-איירס. השתייך לתנועת הנוער הציוני "דרור".
בשנת 1978, בהיותו בן 17, עלה עם משפחתו ארצה, ההורים השתקעו בראשון-לציון וקלאודיו עבר
להמשך לימודיו בפנימייה בכפר סילבר שליד אשקלון. אחרי שסיים את לימודיו בפנימייה
הגיע כמתנדב לקיבוץ גבולות בנגב.

לנסות
לתאר אדם השייך לעולם הזיכרונות, זו משימה קשה. קשה כמו לצייר דיוקנו על סמך אותם
זכרונות. לעולם פרט זה הינו מיותר, או זהו החסר, שמא הם מטושטשים, ובמוחנו מציאות,
דמיון עובדות וציפיות חד הם כערבוביה. קלאודיו אינו אדם פשוט. ללא כל ידע
באסטרולוגיה, יותר לי לומר כי קלאודיו נברא באש, באש הפנימית המבקשת לפרוץ תחומים
המאיימת לגלוש אל מחוץ לגבולות הגוף, כעין הר געש לטנטי מבעבע, המתפרץ פתע כאשר
מתהווים התנאים הנכונים. הכרתי את קלאודיו אי שם רחוק בזמן, רחוק במרחב, אז, ילד
מגודל בעל שפם עבות ומבט עיניים בוער אשר הקנה לו את כנויו "טאנו" כלומר
"האיטלקי".  אדם הרגיל לעבודתו
הוא קלאודיו ומסור להתחייבויותיו בכמיהתו לקשר לתת ולקבל. מסגרתו היתה הרחוב
וחבריו, תחביביו בהתאם – כדור רגל, מוסיקת רוק, המצב הפוליטי. קשריו של קלאודין
ליהדות ולישראל היו בולטים בעומקם ובחוזקם במידה דומה שהיו אלה נעדרים אצלי. מעולם
לא הבינותי כיצד סיגל לעצמו אמונה לעתיד טוב יותר בישראל. אט אט הטבתי להכירו
כשנפתחו לפני דלתות פנימיותו, השערים המובילים למעמקי הר שהוא כאב ולבה, סבל חרישי
ואש. כאילו נכתש בידי נפח במכות הפטיש בסדן. מה רגיש היה וזקוק לקשר, לאהבה
ולחמימות. הגענו לארץ חדשה ועל כתפינו מטען של צפיות וחרדות, אך בהיותנו אנשים
צעירים הסקרנות ורוח ההרפתקנות ידם היתה על העליונה. קלאודיו הקדיש עצמו ללמוד
בנגינת חליל, זאת לאחר שהתלבט בנוגע לכווני התפתחותו, גם הספורט והמוזיקה הנעימו
את זמנו. עבורו היו אלה זמנים קשים מלאי שאלות על מהות התבגרותו, על דו קיום
אינטנסיבי, על התהוות אופיו ועל החיכוכים עם סביבתו. כבנם של שמוצניקים ואח
לקיבוצניקים קלאודיו התלהב מגבולות בהיותו מתנדב בקיץ 1978 והוא הוא שדחף להקמת
הגרעין, לימים "נצח". עוד בזמן שהותנו בפנימייה, חושבני כי מעבר
לאידיאולוגיה הקבוץ היה עבורו המקום המתאים לאופיו ולתכונותיו. רגיש, איש עבודה,
אימפולסיבי, מצא כאן חמימות והעתיד האיר לו פנים. 
עת השרות הצבאי הגיעה. כאן הזיכרונות מתעממים, הכל היה מטושטש, קשה, לא
הגיוני. אני רק זוכר בבהירות שהתחלקנו קלאודיו ואני באוהל קטן מימדים. זוכר שהיה
זה יום שישי "יום האדמה". מספרים שהיו מסדרים, מספרים שראוהו נופל על
החול פניו אל השמש, מספרים שאמרו שזו התייבשות, מספרים כי היה זה לבו. עד היום
נותרו שאלות ללא מענה, אבל אני יודע כמו כל אחד שהכירו, כי אף שלעיתים הרי געש גם
כבים, איש או דבר לא יצליחו להאפיל על אורו הפנימי ולהבותיו הרמות של
קלאודיו.                                                                               
דריו טייטלבום.                                                                                    

בינואר
1980 התגייס לצה"ל, לגרעין "נצח". הוא התחיל בסידרת
אימונים כרובאי. ביום י"א בניסן תש"ם (28.3.1980), בהפסקת מנוחה, היה
בדרכו משטח האימונים לאוהלו. בדרך התמוטט ואיבד את הכרתו. כל הניסיונות להחיותו
עלו בתוהו והוא מת מדום-לב. בן 19 היה במותו.

הא
הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בראשון-לציון. השאיר אחריו הורים ושני אחים.

מפקד
יחידתו כתב עליו להוריו: "קלאודיו ביצע ביחידתנו אימון טירון. מן היחידה עתיד
היה לעבור להמשך הכשרתו החקלאית בנח"ל, או לתעסוקה בבטחון שוטף -
שירות המסמל יותר מכל את יישוב הארץ וההגשמה מחד, ואת השמירה על בטחון המדינה
ותושביה, מאידך. קלאודיו היה חביב ואהוד על חבריו ומפקדיו כאחד".

שנה
לאחר מותו הוציאו חבריו חוברת לזכרו.