08-9983111
צור קשר
gvulot@gvulot-biz.org.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
עמישי נולד בירושלים ב- 8.9.1944, בן עמישי ואחיו התינוק נותרו עם אם שבורה ומרוסקת. חייה של אימו היו קשים מאד, גם במהלך המלחמה וגם לאחריה מאחר ונאלצה לפרנס שני ילדים קטנים היא זכתה לעזרה רבה ולתמיכה מצד כל בני המשפחה המורחבת. למעשה בשל הנסיבות שני האחים גדלו בנפרד. אחיו התינוק נמסר למשפחת הדודה בנתניה ולאחר מכן הוא התקבל כבן לכל דבר אצל משפחת הדודה בקיבוץ עמיר. עמישי חי רוב השנים עם אימו, למעט תקופות לא קצרות שבהן היתה אימו חולה ואושפזה בבתי חולים. בכיתה ד'-ה' עבר עמישי אל הדודים בנתניה, שם גם החל את הפעילות בשומר הצעיר. לאחר מכן חזר לבית אימו בירושלים. תחביביו היו: אלקטרוניקה (רדיו גביש), גידול דגים, איסוף פרפרים, איסוף בולים, שח-מט וצילום. בהיותו בן 16 נפטרה אימו ועמישי המשיך לגור בירושלים, אצל קרובי משפחה, עד שסיים את לימודיו בתיכון. כל השנים היה עמישי חבר בשומר הצעיר. לקראת גיוס החליט להצטרף לקבוצה מנתניה שאותה הכיר מהתקופה בה גדל בנתניה. עם הקבוצה הזו הצטרף לגרעין "רביב" ועם הגרעין הגיע לגבולות בשנת 1965. כשהגיע לקיבוץ עבד במספוא וכחצרן. לאחר עשנה יצא ללמוד בטכניון בחיפה, הנדסת מכונות חקלאיות עמישי בחר ללמוד נושא של מיכון חקלאי בגלל נטייתו הטכנית החזקה ומתוך מחשבה שזה יוכל להשתלב עם עיסוקים בתחום פיתוח החקלאות בקיבוץ ובאזור. את לימודיו בטכניון סיים בהצטיינות ובפועל בסיום לימודיו התחיל לעבוד במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, בתכנון מבנים מבוקרי אקלים, תחום הקשור לבנייה ולא לחקלאות. את שרה'לה הכיר לראשונה בסוף לימודיו בטכניון (1969). ולאחר כארבע שנים נפגשו שוב. בסוף שנת 1974 נישאו ושרה'לה הגיעה בעקבותיו לגבולות. בגבולות מצא עמישי מסגרת יציבה. זה היה הבית שכל כך חסר לו בילדותו. יחד עם שרה'לה מצא את השקט והיציבות שכל כך חסרו לו. יחד הקימו משפחה לתפארת, עם 3 בנים, כלות וחמישה נכדים. בגבולות עבד עמישי כחצרן, רכז בנייה, ואחראי על משק חום. בשנת 1991 גוייס לעבודת חוץ, לפיקוח ובנייה. תחילה בהקמת שכונת שפירא באופקים, לקליטת גלי העלייה המסיביים מברה"מ. בהמשך בפיקוח בהקמת חדר המיון החדש בסורוקה, אתר הקרוונים בניצן, התשתית בהקמת החלוציות, בניית ממדי"ם בשדרות ועוד. עמישי לא האמין במילים. את כל מה שלא אצר במילים אמר במעשים. תמיד התעקש לעזור לכל מי שנקרה בדרכו, לאלה שביקשו ולאלה שלא ביקשו. החל מהמשפחה והחברים בקיבוץ ועד הטרמפיסט האקראי בצומת שהיה מתעקש לסטות ממסלולו כדי להביאו עד ליעודו. בדרכו השקטה, דרך של נתינה אינסופית. נכונות לסיוע ולמעורבות היו בסיס אישיותו המיוחדת. אין סוף של טוב לב וצניעות וראיית הטב שבאדם. עמישי נפרד מאיתנו בשלווה ובהשלמה, מוקדם מכפי שצפינו. עמישי שתמיד היה כל יכול, לא יכול אל מול המחלה הארורה. עמישי
| |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
