דפי הנצחה

בנו נולד ברומניה

ילדותו בילה בעיירה הקטנה רומאן.

משחר ילדותו הצטיין בנו בשקידה ובהתמדה.

היה בן 10 נפטרה אימו. בנו נטל על עצמו חלק מן
העול הכבד אשר נפל על המשפחה, שכללה עוד אח ושתי אחיות, מהן אחת תינוקת. תוך כדי
טיפול בתינוקת ועזרה במשק הבית, השתדל בנו להמשיך גם בלימודיו, אבל לבילוי וטיולים
של בני הנוער לא נותר זמן.

המלחמה עברה על בנו ברומניה וסמוך לסופה, בהיותו
עדיין נער צעיר, עזב את משפחתו ועלה ארצה במסגרת "עליית הנוער".

כבואו ארצה, נקלט בנו בחברת הנוער הרומנית בעין
המפרץ, את רוב זמנו הפנוי בילה בחדרו, ושעותיו היו קודש לקריאה ולימוד.

בנו החשיב מאד גם
את עבודת הכפיים והיה בין הראשונים שרכש לו עבודה קבועה בבניין ובה התמיד במשך
שנים.

קבוצתו של בנו עברה לבית זרע אך לא מצאה את
מקומה, ובנו בחר לו ולקבוצתו את קיבוץ גבולות כבית.

מן הימים הראשונים לבואו לגבולות התמסר בנו
לעבודת הבניה, למד בשקידה וטיפל במשפחתו במסירות. בגבולות לא התבלט בנו בוויכוחים.
עבודתו בבניין, דאגתו לתכנון הנקודה, יחסו הלבבי לפועלי הבניין – הם שעשוהו לאחד
מעמודי התווך של קבוץ גבולות. בנו היה אהוב על צעירים כוותיקים.

בהיותו מא"ז גבולות, בנו נפטר מפצעים
אנושים שנפצע בעת תאונה במחסן התחמושת בגבולות. הדאגה לחברים ולילדים קיננה בו
אפילו ברגעיו האחרונים. כשהוא אחוז להבות היו מילותיו האחרונות: "אין איש במקלט
– הרחיקו את הילדים".

בנו נקבר בגבולות.