דפי הנצחה

ראובן
שטייהוף

נולד
17.6.1930 כ"א תר"צ

עלה
ארצה בשנת 1945

נפל
בעוג'ה אל חפיר מבצע חורב

26.12.1948  כ"ד כסלו תש"ט

בן
אנה (חנה) ולודויג, נולד ביום כ"א בסיוון תר"ץ (17.6.1930) בעיר זאגרב,
יוגוסלביה. היה מטובי התלמידים בבית-הספר היסודי היהודי, ובילדותו כבר נטה לציונות
ועמד בגאון על משמר כבודו כיהודי. כשתקפוהו נערים נוצרים בכיתה הראשונה של
הגימנסיה השיב להם באגרופו ושניים מתוקפיו נזקקו לטיפול בבית-החולים. בשעת הפלישה
הגרמנית ליוגוסלביה נמלט עם אביו (אמו נתעכבה מחמת מחלה והגיעה כעבור זמן) לצפון
איטליה ושם נכלאו במחנה-פליטים. בהשתלט הנאצים על איטליה בנובמבר 1943 נמלט
עם הוריו גם משם. הם נדדו ברגל דרך הרי האלפים עד בואם לשוויץ וגם שם נכלאו
במחנה-פליטים. ראובן נתקבל לקבוצת נוער שעסקה בהכשרה לעלייה לארץ-ישראל. בשתי
הארצות הוסיף ללמוד ככל האפשר ועסק בצופיות, וב-1945 נעשה ראש הקבוצה. מיד אחרי הניצחון באירופה
יצא משוויץ בשיירה של עליית-הנוער והגיע לארץ ב-28.5.1945. עם הגיעו למד שנתיים בכפר-הנוער בן שמן
והתמחה בעבודה חקלאית ובטכנאות-חשמל. הוא הירבה לעסוק בספורט והדריך את הילדים
בהתעמלות. ראובן התאמן בפלמ"ח ובמרס 1947 נפצע בהתנגשות עם אנגלים.

ראובן
עבר עם גרעינו להכשרה בקיבוץ מעברות ומשם גויס לשירות מלא בראשית פברואר 1948.
הוריו נפרדו, וכשאמו כתבה לו מחוץ-לארץ שישתדל לשמור על עצמו, באשר אין לה אחר
מלבדו, השיב לה, שהחובה למולדת קודמת ולא יהסס אף לרגע להקריב את חייו למענה (עוד
קודם לכן, בצאתו משוויץ לארץ-ישראל ובהיפרדו מאימו, שהיה קשור אליה מאוד, השאיר לה
כ"אני מאמין" שלו את דברי גוטפריד קלר: "אוי לבן-אדם שאינו מקשר את
גורלו הוא בגורל כלל אחיו"). ראובן נשלח לנגב, עבר קורס-חבלה ארצי ושירת
כקצין- חבלה בחטיבת הנגב. בשל כושרו בפיקוד והדרכה ושליטתו בצרפתית ואיטלקית הוטל
עליו לאמן יחידה של מתנדבים מצפון-אפריקה שכונתה "הקומנדו הצרפתי"
ולהיות אחד ממפקדיה. הוא השתתף בכל הפעולות בנגב ומילא תפקידים של קצין-חבלה,
קצין-סיירים, קצין-מבצעים גדודי, וקצין-מודיעין והשתתף בסיורי-קומנדו מיוחדים.
נלחם בגבורה ובאומץ, היה מסור לחבריו ונפצע בהצילו חבר קצין מנפול בשבי והועלה
לדרגת סגן ראשון (סגן). בייחוד הצטיין בכיבוש באר שבע, בהכריחו את האויב, בהתקפות
רימונים ובלחץ גובר והולך, לנטוש עמדה אחרי עמדה, עד לכניעת מבצרו האחרון במרכז
המשטרה. בינתיים שלח מברק לאביו, שחזר ליוגוסלביה, וביקש ממנו שיעלה מיד לארץ. על
אף שידע את יום בוא אביו לחיפה לא ביקש חופשה כדי לקבל את פניו, וזאת לאחר שלא יצא
מהנגב במשך כל זמן המלחמה. ראובן לא זכה לראות את אביו כי נפל במלחמת-גבורה בעת
מבצע "חורב", לסילוק הצבא המצרי מתחומי המדינה. על "הקומנדו
הצרפתי" הוטל לכבוש את משלטי הת'מילה שעל כביש באר-שבע-ניצנה. הפלוגה הצליחה
לכבוש את אחד המשלטים ולהיערך בו, אך המצרים פתחו בהתקפת-נגד בחיפוי מהמשלטים שטרם
נכבשו. לאחר הדיפת מספר התקפות נאלץ הכוח לסגת נוכח העדיפות המצרית ורק לאחר הגעת
תגבורת נכבשו המשלטים המצריים. בקרב זה נפל, אור ליום כ"ד בכסלו תש"ט
(26.12.1948).

 הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברביבים.