דפי הנצחה

דבורה ורדי

 1929 -
2021

דבורה נולדה בדצמבר 1929 בכפר קטן,
בשם "נוברוסטוק" בהונגריה על גבול אוקראינה, התושבים היו בעצם גם
אוקראינים, האנטישמיות היתה גדולה גם לפני המלחמה. כבר לפניה היתה עוינות. הוריה עסקו
בחקלאות אבל בנוסף אבא שלה לימד בחיידר. לדבורה חמישה אחים, לפני המלחמה למדה בבית
ספר וגם שם הירגשה את האנטישמיות.

יום אחד הופיעו הונגרים, שוטרים
הונגרים ולקחו את כל המשפחה לתחנת רכבת בבולובץ שם עלו לרכבת לא רגילה, לקרונות של
בעלי חיים. הרכבת לקחה אותם לטרנסנייסטריה באוקראינה
. הלאה בטלוסט, התמקמו במרכז מסחרי נטוש והרוס. האבא
היה הולך לכפרים ומביא קצת אוכל. כעבור כמה זמן החליטו לחזור חזרה הביתה. כשהגיעו לבית
גילו שהוא סגור עם קרשים ונאמר להם שלא יכולים להישאר וחייבים לעזוב. אחר שהגיעו
לבודפשט, לקחו את דבורה לבית יתומים לשנתיים.

את ההורים לקחו למחנות, אחד למחנה
גורון ואחת למחנה ריצ . אחר שהוריה שוחררו ממחנה העבודה, הגיעו חזרה לכפר שלהם לכפר
שלהם. כשהצבא הגרמני הגיע, לקחו אותם לאושוויץ יחד עם האחים הקטנים שלנו, ודבורה נשארה רק עם אחותה
בבודפשט. ב 1944 לקחו את האחיות עם רכבת קסנר לברגן בלזן. דבורה השתייכה לקבוצה
מיוחדת שנתנו לה לחיות. משם נלקחו לשוויץ.

אחר שנה בשוויץ, שם בבית מיוחד, לימדו
אותם עברית, עבדו קצת במטבח . שרו שירים ושומעו סיפורים על ישראל. אחר הגיעו לאיטליה, שם עלו על
אוניית מעפילים.

בארץ הגיעה דבורה לחברת נוער, אחותה הצעירה
נשלחה לקיבוץ מעברות והיא לעין המפרץ. אחרי שנתיים בעין המפרץ הצטרפה לגרעין
בקיבוץ בית זרע. חברי הגרעין לא היו מרוצים כל כך בבית זרע והחליטו לחפש קיבוץ
אחר. הגרעין שלח אותה עם חבר נוסף לחפש
קיבוץ אחר, עד שמצאו את קיבוץ גבולות שהיה באותו זמן בפתח תקווה. שם הכירה את בעלה,
מושיקו. הכול הזוג התגורר בצריף "שהיה אפשר לראות דרכו את השמים", בחורף
היה קר ובקיץ חם. עם הזמן עבדה דבורה בחקלאות, גידלה בצל וגזר. מאוחר יותר עבדה, במטבח,
במכבסה וכמטפלת בבית תינוקות. לדבורה ומושיקו נודו ארבע ילדים. דבורה אהבה מאד
לשיר והשתתפה תמיד במקהלת הקיבוץ.

דבורה נפטרה בשנת 2021 ונטמנה בבית
העלמין בגבולות.