דפי הנצחה

טל ברקל  - חיים

נולדה 17.4.1960 כ' ניסן תש"ך

נפטרה 15.11.1989 י"ז חשון
תש"ן

טל
נולדה ב 1960 לבלה ויענקלה.

איזה
אושר הוא לחבוק בת כה קטנה.

טלי
גדלה ומתפתחת בקבוצת ילדים בבית תנוקות רעוע, כשאמא חרדה ודואגת. במשך בזמן נולדו
רביב ונירית, אח ואחות לטל שקבלה את התוספת המשפחתית באהבה ובשמחה. טל היתה ילדה
מאד עליזה, היה לה צחוק מתגלגל שאי אפשר היה להישאר אדיש, היתה מדביקה את כולם
בצחוקה.

עוברות
השנים וטל כבר לומדת בכתות הראשונות בגבולות. אוהבת את הלמידה ובעיקר את הקריאה.
מציירת וכותבת לעצמה יומנים וסיפורים. גם שנת הלימודים בצאלים, יחד עם קבוצת חבצלת
מהנה מאד. ומכתה זו מעלה הבשור. החדר שלנו תמיד מלא עם חברים וחברות של טל. תמיד
מוסיקה בוקעת מהפטיפון והחברה שרים ורוקדים. אהבתה הגדולה של טל היתה להתחפש
ולעשות הופעות מוזיקליות עם רביב ונירית.

ניצני
אהבה ראשונים, התרגשויות, הנה כבר עלמה צעירה עם שתי צמות, לא תמיד מרוצה ממראה.
טל אוהבת את המוסד, את חבריה אך עם זאת מאד אוהבת את הבית, את גבולות, ומנסה להשאר
בערבים בבית.

ב
1978 סיימה טל את ביה"ס מעלה הבשור. כחובבת אמנות עשתה עבודת גמר על התפתחות
התכשיט לשם כך בקרה במוזיאונים וראיינה אמנים.

בצבא
משרתת טלי במודיעין. השרות רחוק מהבית וקשה לה וטל עוברת לבסיס קרוב, ליד אורים.

עם
השחרור חוזרת טל הביתה ועובדת שנה בחינוך פעוטים. היא מרוצה מעבודתה ואוהבת מאד את
הילדים. טל מחליטה לשלב את אהבותיה חינוך ויצירה ויוצאת ללמוד בסמינר הקבוצים
חינוך יצירתי לגיל הרך.

ב
1983 נישאת טל לג'ינו ברקל בטקס צנוע בגבולות. חיים חדשים, אהבה גדולה כל העתיד
לפניה. ב 1985 חובקת טל את גפן בתה. האמהות ממלאת את כל כולה. יחד עם זאת היא
מקדישה עצמה גם להוראה. לאחר התלבטויות 
עוזבת המשפחה את גבולות ועוברת לבארי. שנה זו קשה לטל וקשה לזוג. טל ממשיכה
באומץ ונמנעת מלדבר על הקשיים. בתום השנה יוצאת המשפחה לביקור קרובים בברזיל. שם
במרחקים היא מגיעה להחלטה שהמקום בו היא רוצה לחיות הוא גבולות. בסוף 1987 חוזרת
המשפחה לגבולות ומתקבלת באהבה ופתיחות. טל מחליטה להפרד מג'ינו ולהשאר
בגבולות.  המשפחה הקרובה וחברים תומכים
בהחלטה ועוזרים לטל. היא פורחת, עובדת בבית תינוקות, לוקחת על עצמה תפקידים, נהנית
לגדל את גפן ונותנת לה את מלוא התנאים להתפתחות. כל העולם פרוש לפניה ובלבה תכניות
לעתיד טוב יותר, יפה יותר. רואה דברים יפים אוהבת אהבות חדשות ואנו נהנים אתה.

ופתאום
כל זה נקטע...

טל,
שלא היתה מן הגבורות הגדולות לא הרגישה טוב. שוב שפעת, שוב מרגישה לא טוב עד ליום
הנורא בו היא נלקחת לבית חולים ושם לאחר בדיקות פסק דין נורא.

טל
שלנו, נסינו לתת לך הכל, להסתיר ממך את פסק דין המוות. בסוף שוחחו וספרנו לך, איך
אפשר להתמודד במצב כזה?

את,
עם התמיכה שלנו, ידעת כה טוב להתמודד. המשכת יחד אתנו לקוות שתצליחי. כמה תקוות
היו לאחר צאתך מבית החולים, ניסית לחזור לחיים תקינים. לתפקד כאמא, לקבל טיפולים,
לצאת לבילויים ולהספיק.

כמה
רצינו להספיק לחבוק עולם, לראות את הירח, הים, השמים, הצמחיה שכה אהבת. ידעת לאחר
את כולנו והיה לך כח לומר מספיק.

השארת
אותנו כואבים ובוכים. תמיד תהיי אתנו ותמשיכי עם חיוכך ללוותנו בדרכנו קדימה.

טל
נטמנה ביית העלמין בגבולות.